גיל ההתבגרות. אני זוכרת את עצמי בגיל הזה. הרגשתי מבולבלת ואבודה. אומרים שככה זה. מן גיל כזה, שפשוט צריך לעבור אותו. גיל שבו ההורמונים שלנו משתוללים, גיל שבו אנחנו פתאום נראים אחרת וּמרגישים אחרת, גיל שבו אנחנו מעצבים את הזהות שלנו כאנשים בוגרים, וזה מאד מאד מבלבל. מה נכון? מה לא נכון? למי מכולם להאמין? המבוגרים הרבה פעמים אומרים משהו אחד ועושים משהו אחר. אז במה לבחור מהכל?...מכל הסלט הזה?



יוצא לי לחשוב עליכם הרבה בהקשר הזה של גיל ההתבגרות. אני מרגישה שהמשימה שלכם כמתבגרים - מאתגרת במיוחד. אתם עוברים את גיל ההתבגרות בְּתקופה שבה גם ככה העולם הוא מאד מאד מבלבל, תקופה שבה גם המבוגרים מבולבלים.


אנחנו עדים לנפילות של משטרים פוליטיים, אנחנו עדים להתרסקות כלכלית כלל עולמית, אנחנו עדים למצב בטחוני רעוע, כזה שמאיים, בתסריט הגרוע ביותר, למחות את המין האנושי מעל פני האדמה.
...ובתוך כל זה מצפים מכם, הנוער, לקחת אחריות! אבל איך עושים את זה? ...ולמה דווקא אתם?


אני רוצה לטעון שבשביל שהעולם שלנו ייראה אחרת - אנחנו צריכים להאמין שזה אפשרי, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לראות בדמיון שלנו עולם טוב, עולם שהיינו רוצים לחיות בו. תתארו לכם עולם שבו לכל האנשים על פני כדור הארץ יש מה לאכול, עולם שבו לכל אחד יש בית לגור בו. תתארו לכם עולם שבו אנשים עובדים רק כמה שעות בודדות ביום ואת שאר הזמן הם משקיעים בלפתח את עצמם, בלעסוק בתחביבים שלהם, בלבלות עם חברים, עם משפחה. תתארו לכם עולם שבו לאנשים אכפת אחד מהשני, שכולנו חיים כמו משפחה אחת גדולה.


נשמע לכם דמיוני? נשמע לכם מופרך? מי כמונו יודע שזה אפשרי להפוך חלום למציאות. העם שלנו כבר עשה את הקסם הזה. אחרי 2000 שנות גלות, התקבצנו מכל רחבי העולם והקמנו מדינה משלנו - מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל. וּמה שהניע אותנו, את העם שלנו, היה חזון של איש אחד יקר, שאמר: "אם תרצו - אין זו אגדה!"
בהשראת החזון הזה, החזון של הרצל, צעירים קצת יותר מבוגרים מכם עזבו את הבתים שלהם בגולה ועלו לארץ, ייבשו ביצות, סללו כבישים, עבדו את האדמה, וביחד הצליחו ליצור מציאות חדשה, שרק 50 שנים קודם לכן היתה בגדר חלום. וּמה הניע את אותם אנשים? מה גרם להם לקום ולעשות מעשה? התשובה לזה היא אחת - החזון המשותף, האמונה המשותפת בדרך, הידיעה שאם מספיק אנשים יפעלו ביחד לעבר מטרה אחת - הם יצליחו להפוך את החלום למציאות.


היום העולם שלנו נמצא במקום אחר לגמרי ואנחנו עומדים בפני אתגרים חדשים. התהליכים שקורים בעולם בשנים האחרונות, ובייחוד "מהפכת האינטרנט", מטשטשים את הגבולות של המדינות שאנחנו חיים בהן והופכים אותנו ל"כפר גלובלי", לקהילה עולמית אחת. אנשים ממקומות שונים בעולם עובדים ביחד, מחליפים ביניהם מידע, מנהלים קשרי מסחר. נוצר מצב שבו כולנו, אנשים מכל העולם, תלויים זה בזה, לטוב ולרע.
בָּעולם שאנחנו חיים בו היום מדינות כבר לא פועלות באופן עצמאי, הן לא יכולות. הכלכלה היא כלכלה עולמית, הפוליטיקה היא עולמית, הבטחון הוא עולמי. ומכיוון שאנחנו נמצאים במשבר עולמי - הפתרון חייב להיות גם הוא - עולמי.


וכאן אתם נכנסים לתמונה. אתם דור שאומרים עליו שהוא "נולד עם המקלדת ביד", דור שחי ונושם את "הכפר הגלובלי" בלי בכלל לדעת שאפשר גם אחרת. הדור שלכם מבין לעומק שמרחב הפעולה הוא לא רק הכיתה, ולא רק בית-הספר, ולא רק היישוב, ולא רק המדינה. מרחב הפעולה הוא כל העולם.
כשאני הייתי בתיכון היה ערוץ אחד בטלויזיה, וכמובן שלא היה אינטרנט. אני חושבת שזה היה הרבה פחות מבלבל, כי לא היינו צריכים לבחור. ראינו את מה שהיה, וחשבנו את מה שאמרו לנו לחשוב.
אתם חיים במציאות הרבה יותר מבלבלת, אבל היתרון שלכם הוא שיש לכם את הזכות לבחור. אתם למעשה כל הזמן בוחרים. אתם בוחרים את מי להדיח ואת מי להשאיר בתוכניות הריאליטי, אתם בוחרים על מה להקליק ברשת, על מה להגיב ואיך, לְמה לעשות "לייק", במה לשתף. להחלטות שלכם יש המון כוח, גם אם זה לא נראה לכם ככה.


תסתכלו, למשל, על התופעה שקרתה בעולם רק בשלושת החודשים האחרונים - "תופעת הגנגנאם סטייל"... קליפ שעשה היסטוריה בזה שהצליח להגיע לאחוזי צפייה שעוד לא נראו ברשת. למעלה מחצי מילארד צפיות של אנשים מכל רחבי העולם, שהפכו ראפר קוריאני אנונימי לדמות מוכרת בקנה מידה עולמי, למעלה מחצי מיליארד צפיות שהפכו את הקליפ הזה למשהו שכולם שרים, רוקדים, מחקים... המוני אנשים מכל העולם שמאוחדים סביב משהו משותף. זה פשוט מדהים! תתארו לכם מה היה קורה אם אותה כמות של אנשים היתה מתאחדת סביב רעיון גדול באמת...


יש לא מעט אנשים שמאמינים שהעולם שלנו יכול להיראות אחרת, שחולקים חזון חיובי משותף, אבל לצערי, הוא נבלע בתוך שפע של רעיונות אחרים: שליליים, מרעילים, הרסניים. זה לא סוד שהתקשורת בוחרת לתאר לנו את המציאות בצורה שלילית, הרי בעולם של היום הרייטינג הוא זה שקובע, וחדשות שליליות הן אלה שיוצרות עניין וסקרנות.


זיכרו כל הזמן שיש לכם את היכולת לבחור, לבחור בַּטוב. היו ביקורתיים כלפי המידע שאתם נחשפים אליו, עשו "לייק" רק לתכנים מחזקים ומעצימים, נסו להתנסח על דרך החיוב, השתדלו לקרוא טוקבקים רק באתרים שבהם אנשים מתייחסים אחד לשני בכבוד, ויש כאלה אתרים באינטרנט. זו האחריות שלכם - לבחור! בְּעולם שבו יש שפע של מידע, רעיונות, עובדות, דיעות, מחשבות - האחריות היא פשוט לבחור, לבחור בַּטוב. ומכיוון שאתם פועלים בַּמגרש הגלובלי והמקושר - מספיק שכל אחד ואחד מכם יהיה אחראי רק על הבחירה האישית שלו - ואז, משהו שם כבר יקרה מעצמו.


אומרים שהנוער מייצג את "תרבות הנגד". אני רוצה לראות אתכם יוצאים נגד המציאות שאנחנו חיים בה, שיש בה כל-כך הרבה רע. להיות נגד הרע - זה אומר להיות בעד הטוב, זו המשימה שלכם!... ואם תרצו - אין זו אגדה!

 

 

קישור לסרטון ביוטיוב

קישור לגרסת הדפסה

 

מקורות ההשראה שלי:

לבחור בטוב - זהר טלמור-רוטבליט

דברים שהקראתי בטקס יום הזיכרון לרצח רבין, שהתקיים בבית הספר "עמקים-תבור".

נושא הטקס היה "הנוער לוקח אחריות?"